הסכם הורות משותפת הוא חוזה משפטי המעגן את האחריות וההסדרים שנעשו על ידי איש ואישה אשר החליטו להביא לעולם יחד ילד או ילדים משותפים, ללא מערכת יחסים זוגית ביניהם או מבלי שהם מנהלים משק בית משותף. הצדדים יכולים להיות הטרוסקסואלים או חד מיניים, ולשני הצדדים יכולים להיות בני או בנות זוג לפני התהליך, במהלכו, או אחריו. תהליך ההתעברות מתבצע באמצעות הזרעה בבית חולים, במרפאת פוריות או באופן עצמי, הפריה חוץ גופית או יחסי מין.  

העידן המודרני והתמורות שחלו בשנים האחרונות הם שהביאו עמם הגדרות מחודשות למושג תא משפחתי ועמם גם מערכות יחסים הוריות שאינן תולדה של מערכת יחסים זוגית ורומנטית כי אם כניסה למהלך של הבאת ילד משותף והסדרת מנגנונים הוריים באמצעות כתיבת הסכם משפטי ומתן תוקף משפטי לאותו הסכם אשר יסדיר מנגנונים שיגנו על טובת הקטין בניהם אחריות הורית וכלכלת הקטין.  

לרב מדובר בצדדים אשר הקשר ביניהם מבוסס על היכרות מוקדמת או חיבור שנעשה לצורך ההורות עצמה. במקרים אלו, מסע ההורות המשותפת מתחיל בהריון ומגיע למימוש בלידה ובגידול משותף של הילד. ההסכם מסדיר את המסגרת השיתופית המוסכמת על שני ההורים בעניין האחריות ההורית ויישומה  ונטל חלוקת ההוצאות וכלכלת הקטין. כמו כן, ההסכם מסדיר כל החלטה הקשורה לבריאותו, רווחתו וחינוכו של הקטין בראי טובתו.

המטרה העיקרית של הסכמים אלו היא לקבוע ולהגן על זכויות ההורה והילד ליצור לו סביבת גידול בריאה ותומכת. לאחר לידת התינוק ניתן להגיש את ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לאשר אותו וליתן לו תוקף פסק דין. אולם, יש שיגידו שניתן לאשר את ההסכם עוד קודם הלידה.

לאחר שההסכם מקבל תוקף של פסק דין הוא מתנהג כמו כל הסכם פרידה/גירושין אשר מסדיר סוגיות הכרוכות בגידול הקטין וככזה, כל שינוי בהסדרים הקבועים בו מחייבים פנייה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה בטענה לשינוי נסיבות מהותי.

​